פסק-דין בתיק בר"ע 1941/07

1.       בקשת רשות ערעור על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל בעכו ( כב' הרשם מר אורי אוחיון) מתאריך 27.5.2007 בתיק הוצל"פ [עכו] 08-15619-99-0.

2.       בהחלטתו הנזכרת דחה כב' ראש ההוצאה לפועל טענת המבקש, כי יש להעמיד את החוב בתיק ההוצאה לפועל הנזכר על סך 30,000 ש"ח, נכון לתאריך 20.2.2003, וזאת בעקבות הסכם פשרה שנעשה בין הצדדים.

3.       בפתח הדיון טען ב"כ המשיב טענת סף, והיא, שיש למחוק את הבקשה על הסף מחמת שהבקשה הוגשה לאחר חלוף המועד להגשתה. נטען, כי בגוף הבקשה ציין ב"כ המבקש שקיבל העתק מהחלטת כב' ראש ההוצאה לפועל בתאריך 6.6.2007, ועל כן היה עליו להגיש את הבקשה בתוך 15 ימים מאותו מועד, דהיינו, עד ליום 21.6.2007 (וראה תקנה 119(ה) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם - 1979). ואולם, הבקשה הוגשה בתאריך 28.6.2007, ועל כן יש למחוק אותה על הסף.

          טענת ב"כ המשיב נטענה לראשונה בתאריך 31.10.2007, יום לפני מועד הדיון, וזאת בעיקרי טיעון שהגיש ב"כ המשיב. לטענה זו השיב ב"כ המבקש, שבעקבות עיקרי הטיעון שהוגשו מטעם המשיב, בדק את שאלת המועדים, ומצא כי בגוף הבקשה נפלה טעות סופר, ולמעשה קיבל את העתק ההחלטה בתאריך 13.6.2007 ולא בתאריך 6.6.2007, ומכאן מתבקש, שהבקשה לקבלת רשות לערער, הוגשה במועד החוקי.

          בהנחה שאמת בפי ב"כ המבקש, הנני מחליט לדחות את טענת הסף, והנני בא לדון בבקשת רשות הערעור לגופה.

4.       לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, הנני סבור כי העניין שמעוררת הבקשה מצדיק מתן הרשות לערער, ולפיכך ניתנת בזה למבקש הרשות לערער, והנני בא לדון בערעור כאילו הוגש על פי הרשות שניתנה.

5.       בתאריך 9.9.1999 ניתן נגד המבקש פסק דין (תיק אז' (שלום - חיפה) 1865/99), בהעדר הגנה, ובו חויב המבקש לשלם למשיב סך 36,411 ש"ח, כערכו לתאריך 6.5.1999. בנוסף לסכום זה חויב המבקש לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 558 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח, בצירוף מע"מ כחוק.

          בעקבות פסק הדין הגיש המשיב בקשה לביצוע פסק הדין ללשכת ההוצאה לפועל.

6.       המבקש לא השלים עם פסק הדין, וטען כלפי המשיב כי פעל שלא כחוק ופסק הדין פסול. את טענותיו העלה המבקש בכתב תביעה שהגיש נגד המשיב (אז' (שלום - חיפה) 11842/00).

          במסגרת ההליכים שהתקיימו בתביעה שהגיש המבקש נגד המשיב, הגיעו הצדדים לפשרה, ואלה עיקריה:

(א)     בסעיף 1 להסכם הפשרה נקבע:

"לסילוק כל התביעות ההדדיות שבין הצדדים, מכל מין וסוג, לרבות התביעה נשוא התיק דנן וכן כל סכום החוב שבתיק הוצל"פ 08-15619-99-0 (להלן - תיק ההוצל"פ) ישלם התובע (הוא המבקש בבקשה שלפני - י"כ) לנתבע (הוא המשיב בבקשה שלפני - י"כ) סכום של 30,000 (שלושים אלף שקלים) ....."

(ב)      הוסכם כי הסכום האמור ישולם בתשלומים. התשלום הראשון בסך 10,000 ש"ח ישולם עד לתאריך 25.2.03. תשלום נוסף, בסך 5,000 ש"ח ישולם עד לתאריך 25.3.2003. היתרה, בסך 15,000 ש"ח, תשולם בחמישה עשר תשלומים שווים, בסך 1,000 ש"ח כל תשלום, החל מתאריך 25.4.2003.

(ג)      נקבע בהסכם הפשרה, שעם ביצוע התשלום הראשון יבוטלו כל הליכי ההוצאה לפועל הננקטים נגד המבקש, ועוד נקבע (בסיפא לסעיף 2 להסכם הפשרה), כי "כל עוד עומד התובע בתשלומים יעוכבו נגדו הליכי ההוצל"פ בתיק הנ"ל".

(ד)      נקבע שעם סילוק מלוא התשלומים על פי הסכם הפשרה, יסגר תיק ההוצאה לפועל.

(ה)     הצדדים הוסיפו וקבעו מה יהיה הדין אם המבקש לא יקיים חיוביו על פי הסכם הפשרה, וכך קבעו בהסכם הפשרה:

"מוסכם בזאת בין הצדדים כי במידה והתובע יפגר בתשלום אחד או יותר מהתשלומים נשוא הסכם פשרה זה אזי תהא לנתבע הזכות לחדש את נקיטת הליכי ההוצל"פ נגדו עד כדי מלוא יתרת החוב הבלתי מסולקת בתיק ההוצל"פ."

          בתאריך 20.2.2003, ולבקשת באי כוח הצדדים, נתן בית משפט השלום בחיפה תוקף של פסק דין להסכם הפשרה.

7.       המבקש לא קיים את חיוביו לפי הסכם הפשרה (שלמעשה הפך להיות פסק דין), ועל כן חידש המשיב את הליכי ההוצאה לפועל בהם נקט מכוחו של פסק הדין שניתן לזכותו בהליך הראשון (אז' 1965/99). בעקבות זאת פנה המבקש לראש ההוצאה לפועל, וטען, כי לאור הסכם הפשרה זכאי המשיב לגבות ממנו אך ורק את יתרת החוב עד לסכום של 30,000 ש"ח, כערכו לתאריך הסכם הפשרה. המבקש טען, כי הסכם הפשרה העמיד את סכום חובו של המבקש למשיב על סך 30,000 ש"ח, ובהתאם לכך היה צורך לעדכן את החוב בתיק ההוצאה לפועל, ועל כן אין עוד מקום לפעול לגביית החוב המקורי בתיק ההוצאה לפועל.